יומן סטודיו 

לאחרונה יש בי מחשבה, אולי אני הסקיצה של עצמי. כמה קצוות לא גמורים. לפעמים אני הולכת אחורה בשביל לנוע קדימה.

אני תוהה האם כסא הפוך יכנס לו ויפציע בים העצים החבושים שלי.

בתקופה האחרונה אני עולה לסטודיו ויוצאות רק סקיצות וגם אותן מתחשק לי לזרוק לפח. כבר הרבה בלגן שבראש יצא ונזרק.

הרבה מהעבודות שלי הן אנלוגיה למצב הנפשי שלי. במחשבה שניה אני חושבת שכולן, איפשהו הנושא של להרים את עצמך מלמטה על שתי רגליים חוזר בעבודות כל פעם בהרכב ובנקודת זמן אחרת.

אתמול שהייתי אצל סבתא לא פתחנו טלוויזיה. פתחתי את מסמך הטקסטים שלי וגללנו ואיפה שהאצבע נעצרה הקראתי לה.

לפעמים משפט אחד בתוך מבול משפטים גורם לך לחייך. זה לא נאמר באופן אישי, זה נאמר בהכללה לאוויר הפתוח ככה מאפשר פרשנות ואיכשהו זה פוגע בול באישי.

שתי שורות משיר- "עִם שְׁתֵּי רַגְלַיִם עַל הַקַּרְקַע הָרְטֻבָּה."

הקיץ צולע לי את המוח.

בוקר, קפה שחור, חוברת "שחור ולפתור" והמחשבות שלי ואני. יש לי לפעמים "דיליי" של שבוע. מעכלת מפגש עם חברות עבר.

סיפורו של עיכול.

לחרוץ בלינולאום ולהרהר, לכתוב מילים ולנקד.