< יומן סטודיו >
שתי שורות משיר-
"עִם שְׁתֵּי רַגְלַיִם עַל הַקַּרְקַע
הָרְטֻבָּה."

אני לא נוהגת לפרש שירים שלי, להסביר אותם במילים נוספות. אני אוהבת ששיר מרגיש לי קוד והשומע מפצח אותו בדרך שלו.
אבל, הפעם אחרוג ממני ואספר שבין הרבה מגירות פחדים שאני מתמודדת האם לפתוח אותם או להשאיר נעולות יש גם אחת של ריצפה רטובה וחלקה.
אחת הדרכים שאני זוכרת את עצמי מתמודדת בקלות עם קרקע רטובה היא בטיול בנפאל אי- שם לפני "מליון שנה". חלפנו על נחל בין שני סלעים גדולים, עוד לפני שהגענו לנקודה כבר הבנו שיש שם בעיית החלקה לנחל. צריך לקפוץ על שני הסלעים הגדולים והרטובים בלי להחליק עם תרמילים ענקיים על הגב ולקפץ לצד השני. כבר הבנו שיש אנשים שהחליקו.
כשהגענו עודד קפץ ראשון עם התרמיל שלו על הגב ושלי עליו מקדימה. אני לא זוכרת אם העביר את שלי לצד השני מה שבטוח שתיק אחד היה עליו. אני קפצתי כמו אחד התיקים שעליו ישר לידיים שלו כשהוא עומד עם רגל על כל סלע. הוא תפס אותי והניף אותי לצד השני. אח"כ קפץ גם הוא לצד השני.

חוזרת לקודד….