16.11.23 הרבה מהעבודות שלי הן אנלוגיה למצב הנפשי שלי.
< יומן סטודיו >
הרבה מהעבודות שלי הן אנלוגיה למצב הנפשי שלי. במחשבה שניה אני חושבת שכולן, איפשהו הנושא של להרים את עצמך מלמטה על שתי רגליים חוזר בעבודות כל פעם בהרכב ובנקודת זמן אחרת.
היו הבונקרים שיצאו ממני בתקופת הקורונה כשנכנסנו לבתים לסגרים, הייתה גם כף יד שתפעלה מריונטה לא קיימת, יש את המנופים ועוד.
אני יודעת טוב מאד למי יש חלק בלהרים אותי חזרה על שתי רגליים, עדיין לא ברור למה הם קורסות (מטפורית כמובן), יש לי חשד שזו בעצם אני.
מצרפת את השיר ״מנופים״ עם 2 עבודות בשם ״מנופים״.
מצרפת את השיר ״מנופים״ עם 2 עבודות בשם ״מנופים״. העבודה השמאלית מוצגת עכשיו בתערוכת התקווה בגלריה N.D.gallery ברמת גן.
מְנוֹפִים
אָמְנָם אֲנִי מְמֻקֶּמֶת
בְּאֵיזֶה רִבּוּעַ חָמוּד בְּרָמַת גַּן
שֶׁנִּשְׁאַר כְּמוֹ כְּפָר קָטָן
בּוֹ הַיְּלָדִים הוֹלְכִים בַּשְּׂדֵרָה,
עִם מַכֹּלֶת שְׁכוּנָתִית
וְדַוָּר שֶׁמַּכִּיר אֶת כֻּלָּם.
אֲבָל, מִסְּבִיבִי מִתְרוֹמְמִים הַמְּנוֹפִים
וּמְרִימִים מִשְׁקָלִים כְּבֵדִים
וְהַשָּׁמַיִם מִתְמַלְּאִים בֵּטוֹן עַל בֵּטוֹן,
הַגִּיחוֹת הַמְּהִירוּת לת"א פּוֹחֲתוֹת.
אָז לֹא פֶּלֶא שֶׁהַמְּנוֹפִים
מַתְחִילִים לָצוּץ לָהֶם בַּצִּיּוּרִים שֶׁלִּי.
בְּכָל שָׁלָב בַּחַיִּים
אֲנִי מוֹצֵאת עוֹד מָנוֹף קְטַנְטַן פְּרָטִי מִשֶּׁלִּי
אוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת מָנוֹף לְמִי שֶׁסְּבִיבִי.
הַשְּׁאֵלָה תָּמִיד זֶה בְּאֵיזֶה מָנוֹף לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
וְכָרֶגַע אֲנִי עֲדַיִן בְּקָלוּלְס.
חגית בן יקר שכטר
תודה על ההקשבה.
הרבה מהעבודות שלי הן אנלוגיה למצב הנפשי שלי. במחשבה שניה אני חושבת שכולן, איפשהו הנושא של להרים את עצמך מלמטה על שתי רגליים חוזר בעבודות כל פעם בהרכב ובנקודת זמן אחרת.
היו הבונקרים שיצאו ממני בתקופת הקורונה כשנכנסנו לבתים לסגרים, הייתה גם כף יד שתפעלה מריונטה לא קיימת, יש את המנופים ועוד.
אני יודעת טוב מאד למי יש חלק בלהרים אותי חזרה על שתי רגליים, עדיין לא ברור למה הם קורסות (מטפורית כמובן), יש לי חשד שזו בעצם אני.
מצרפת את השיר ״מנופים״ עם 2 עבודות בשם ״מנופים״.
מצרפת את השיר ״מנופים״ עם 2 עבודות בשם ״מנופים״. העבודה השמאלית מוצגת עכשיו בתערוכת התקווה בגלריה N.D.gallery ברמת גן.
מְנוֹפִים
אָמְנָם אֲנִי מְמֻקֶּמֶת
בְּאֵיזֶה רִבּוּעַ חָמוּד בְּרָמַת גַּן
שֶׁנִּשְׁאַר כְּמוֹ כְּפָר קָטָן
בּוֹ הַיְּלָדִים הוֹלְכִים בַּשְּׂדֵרָה,
עִם מַכֹּלֶת שְׁכוּנָתִית
וְדַוָּר שֶׁמַּכִּיר אֶת כֻּלָּם.
אֲבָל, מִסְּבִיבִי מִתְרוֹמְמִים הַמְּנוֹפִים
וּמְרִימִים מִשְׁקָלִים כְּבֵדִים
וְהַשָּׁמַיִם מִתְמַלְּאִים בֵּטוֹן עַל בֵּטוֹן,
הַגִּיחוֹת הַמְּהִירוּת לת"א פּוֹחֲתוֹת.
אָז לֹא פֶּלֶא שֶׁהַמְּנוֹפִים
מַתְחִילִים לָצוּץ לָהֶם בַּצִּיּוּרִים שֶׁלִּי.
בְּכָל שָׁלָב בַּחַיִּים
אֲנִי מוֹצֵאת עוֹד מָנוֹף קְטַנְטַן פְּרָטִי מִשֶּׁלִּי
אוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת מָנוֹף לְמִי שֶׁסְּבִיבִי.
הַשְּׁאֵלָה תָּמִיד זֶה בְּאֵיזֶה מָנוֹף לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
וְכָרֶגַע אֲנִי עֲדַיִן בְּקָלוּלְס.
חגית בן יקר שכטר
תודה על ההקשבה.
