סידרה דיוקן בלי גוף

ממתי הפרויקט? פרויקט ממרץ 2021

קצת על תהליך היצירה-
תהליך היצירה של פרויקט זה החל בחיפוש אישי בזיכרונות ילדותי, אחד הדברים שעלו זה הזיכרון והרצון לטייל בעולם כדרך של פנטזיה על ידי נדידה ממקום למקום באופן לא פיזי אלא באופן מחשבתי. מה שהותיר אותי עם דיוקן בלי גוף המאפשר לי לנדוד ואולי לצופה הזדמנות לחלוק איתי ולנסות לחוות את התחושה של העלמות.

סדרה דיוקן בלי גוף מכילה שלוש עבודות.
שלושתן הינן דיוקן עצמי שלי כילדה, דיוקן בלי גוף. דיוקן של פנטזיה.

המדיומים מהם הפרויקט עשוי-
שלושת הציורים בטכניקה של אקריליק על קנבס.
בתערוכה עשיתי שימוש בדמיות ש"גזרתי" מתוך הרקע חלקית והדפסתי אותן על קאפה בחיתוך צורני לצורך העמדה ונתינת אפשרות למבקר לרגע קטן להציץ לזיכרונות ילדותי ולהרגיש לרגע את היכולת לנדוד לגוף אחר ולהיות חלק מהדיוקן בלי גוף.

הבחירה במדיום/ הטכניקה-
תהליך ציור הרקע היה החלק בעל השכבות הרבות ביותר ודרש שימוש באקריליק המתייבש במהירות על הקנבס ומאפשר הנחת שיכבה על גבי שיכבה לתוצאה מידית. במהלך העבודה גיליתי שלצייר את הדמות יותר קל מלצייר את האין.

נושא של הפרויקט-

כבר בגיל 5 דמיינתי את עצמי נודדת. היכולת לנדוד העסיקה אותי מאד כילדה.

כשמישהו היה איתי בחלל והיה הולך לדרכו, הייתי מטיילת במחשבות ומדמיינת שאני נמצאת ביעד אליו הלך. תמיד הרגשתי מוגבלת ביכולת לראות את הדברים רק מהעיניים שלי. רציתי לראות ולהיות בו זמנית בעוד מקומות ולדעת עוד דברים אפילו בלי להיות נוכחת במקום האחר.

הדיוקן בלי גוף מאפשר לי לצייר את התכולה של הבגד בלי נוכחות פיזית של הגוף, לצייר את התחושות והנפח שמכיל הגוף. בעבודות האלו אני מאפשרת לצופה לנסות להרגיש את הרגע, הרגע בו אתה נוכח פיזית אבל מצליח לנדוד למקום אחר ולגוף אחר. אולי תפסתי את הרגע בו הגוף שלי הצליח לנדוד במחשבותיו לגוף של אחר, במקום אחר והצליח לראות ולהרגיש דברים אחרים מזה שחווה באותו רגע.

במהלך העבודה גיליתי שגם בלי הגוף הפיזי, אפשר להרגיש בתוך ה"אין נוכחות" של הגוף את המצב הפנימי בו הוא נמצא ואת התחושות הפיזיות אותן חווה הגוף: התכווצות, הישענות, עוצמה, משמעת.

בדיוקן בלי גוף אמנם מביטים בציור במשהו פיזי שנוצר על ידי הבגדים שמכסים את הגוף, אבל בהתבוננות נוספת מתגלות תחושות פנימיות של מי שלא מצוייר על הבד. בעבודות שלי אני מעלה שאלות וחלק מהמחקר שמניע אותי ביצירה, הוא השאלות ולא התשובות.

בעבודות אלו חלק מהשאלות שהניעו אותי ליצור היו-

האם חוסר בגוף זו התחמקות מלהתמודד איתו?
האם יותר קל להשיל את הגוף ולהישאר עם הייצוג החיצוני שלנו?
האם זה חשוף פחות לצייר דיוקן עצמי בלי לשים את דמותי על הקנבס?
האם גוף ללא דמות יכול לתת אפשרות למתבונן לנוע עם הדמות על ציר הזמן ולהעניק לה את הגיל שיבחר? מדוע דמות תעדיף לא להיות נוכחת?

מקור השראה לפרויקט-
התבוננות בתמונות ילדותי.

פוסט עם תמונות מהפתיחה, לחצו על התמונה לעבור לפוסט-