״להאיר בחושך״ בבית אליאנס בירושלים אוצרת: ימה והבה.
״להאיר בחושך״ בבית אליאנס בירושלים אוצרת: ימה והבה.
היוזמת והאוצרת של הפרויקט: ימה והבה שלחה אי שם בסביבות חנוכה (כשהיינו באחד מסגרי הקורונה בבית) 4 קנבסים 20*20 לכל אמן/ית, כשהרעיון היה לצייר בנושא להאיר בחושך.
על הארבעה שלי-
הקנבסים הגיעו אלי ממש בחנוכה בזמן הדלקת הנרות. חיכו ארוזים בסרט בבית על שולחן האוכל, חיכו בשלווה עד שאגע בהם.
אצלנו מדליקים 3 חנוכיות מאז ומתמיד (אפילו שהילדים גדלו) הזמן הארוך ביותר הוא זמן בחירת הנרות. כל ילד בוחר לחנוכייה שלו צבעוניות אחרת.
מה שתמיד הזכיר לי שכל פעם שקנו לי חפיסת צבעים/טושים חדשים כשהייתי ילדה זו הייתה חגיגה.
הייתי לוקחת דף ובודקת את כל הגוונים.
ארבעת הציורים שלי הם הידיים של שלושת הילדים שלי מדליקים נרות חנוכה, רק שאת הנרות הסרתי אחרי שציירתי אותם.
באותו זמן שתלתי צמחי תבלין באדניות בבית והכל היה ירוק מסביב וצומח, ראיתי אותם גדלים והחלטתי שכפות הידיים הקטנות יחזיקו את הצמחים הצעירים.
אז הארתי את החושך עם שלושה ילדים ומשפחה שהייתה צפונה בבית בזמן הקורונה והדליקה נרות חנוכה.
ואגב, הם מאירים בחושך לא משנה באיזה כיוון נסתכל על כל אחד מהם.
ניתן לבקר אתר הפרויקט לראות את כל העבודות שהוצגו בתערוכה ולרכוש, בקישור הזה- מרחב פתוח לאמנות בית אליאנס
בתערוכה הזו יש הרגשה של המון נתינה ואחדות, משהו בזרות ובשוני של כל אחד ואחת של האמנים וההרמוניה הלא ברורה מאליה יוצר אור.
זה לא ברור מאליו בתערוכה קבוצתית, מה גם שהאמנים במקרה הזה שלחו עבודות בלי הכוונה ממש ספציפית, אלא רק עם שתי מילים מנחות וסיטואציה שכולנו היינו בה ("הסגר").
כל אמן היה במקום אחר וסיטואציה אחרת צפון בביתו מה שכנראה מאחד את כולם זה הזמן.
אז הייתה לי בהחלט זכות להיות חלק ולהרגיש חלק.
 |
הערות