סדרות

מה קורה כשמשחזרים ארעיות, האם היא נשמרת? במקבץ הרישומים הבאים והטקסטים הנלווים אליהם אני בודקת את הגבול בין הארעיות הספונטנית והתמימה לסידורה מחדש. אני שואלת- האם ניתן לשחזר את האריות? האם השחזור מונע מלהתקיים? גיחות קסומות (ב- 1977 עד 2001) לתרבות זר לי, למקומות חדשים לפעמים בלי לדעת לאן. יד על המפה לבחירת המקום הבא וככה הלאה מתגלגלים מנקודה לנקודה.

סידרת המנהרות מתרחשת כרגע ועדיין ממשיכה. זו סדרה שבאה והולכת צצה לה בטכניקות שונות ובפורמטים שונים- בטקסט, בקריליק על קנבס, בהדפסה לינולאום. מה הרבה נושאים שאני עוסקת בהם מופיעים כסדרה צצים ובאים בניסיון למצות את התהיות שלי ולא תמיד זה נגמר, אני ממשיכה הלאה לנושא אחר וחוזרת.

תקופה שונה ומאתגרת עברה עלינו בשנה וחצי בעולם השתולל וירוס שהייתה הרגשה כל פעם שהיא כמה צעדים לפנינו, אסונות טבע שהתרחשו הרבה אזורים בעולם אפילו בישראל הקטנטונת שלא מנותקת מהכדור הזה כמה שלפעמים מתבלבלים חושבים שכן. לכל זה נופה הפוליטיקה המקומית שיצרה מתיחות וחילקה את העם כמובן מדינה מוקפת אויבים "זכינו" גם במצב מדיני מתוח שהכניס אותנו לחדרים האטומים ולמקלטים.

תהליך היצירה של פרויקט זה החל בחיפוש אישי בזיכרונות ילדותי, אחד הדברים שעלו זה הזיכרון והרצון לטייל בעולם כדרך של פנטזיה על ידי נדידה ממקום למקום באופן לא פיזי אלא באופן מחשבתי. מה שהותיר אותי עם דיוקן בלי גוף המאפשר לי לנדוד אולי לצופה הזדמנות לחלוק איתי ולנסות לחוות את הדעת של העלמות.

היום בתקופת הקורונה כשחצי הפנים שלנו מוסתר במסכה, האדם שמדבר מולנו חושף בעיקר את העיניים והידיים שלו מנהלות את השיח. בשיחה בדר"כ רוב האנשים מקשיבים למילים, כלומר אנשים בעיקר בחוש השמיעה לנאמר, בודדים וחדים הם אלו שמבחינים בהבעות הפנים והידיים זה כבר שילוב של חוש הראיה בזמן שיחה, התבוננות והקשבה עמוקה יותר שלא תמיד חשופה לעין רגילה. אנחנו רגילים להקשיב לשיחה המילולית ולא תמיד לזו שבאה לידי ביטוי לדעתמיזה ולפעמים קוראים לה "תחושת בטן" ומדד לא מדעי ולא נחתך במילה ברורה קשה לנו ולשפוט את הנאמר (בעיניים ובידיים כשפה נוספת).

כשאני מגישה מזון אני שמה דגש על אופן ארגון המזון והאסתטיקה יחידה על מנת ליצור רגש ורגש אצל הסו הסוס. בפרויקט זה אני מציגה פרזנטציה של מזון על בד הציור לא כאובייקט טבע דומם, אלא כאובייקט בעל תכונות אנושיות המעוררות רגשות ותחושות אצל הצופה. לדוגמא, הרגע הזה בו הצופה שוכח שהוא מביט במזון ונפגש עם קשר על הבד.