סטודיו יומן

לאחרונה יש בי מחשבה, אולי אני הסקיצה של עצמי. כמה קצוות לא גמורים. אני לפעמים הולכת אחורה בשבילנו קדימה.

אני תוהה האם כסא הפוך יכנס לו ויפציע בים העצים החבושים שלי.

אני עולה לסטודיו ויוצאות רק סקיצות וגם אותן מתחשק לי לזרוק לפח. כבר הרבה בלגן שבראש יצא ונזרק.

הרבה מהעבודות שלי הן אנלוגיה מצב הנפשי שלי. מחשבה שניה חושבת אני שכולן, איפשהו הנושא של להרים את עצמך מלמטה על שתי רגליים חוזרות בעבודות כל פעם בהרכב ובנקודת זמן אחרת.

אתמול הייתי אצל סבתא לא פתחנו טלוויזיה. פתחתי את מסמך הטקסטים שלי וגללנו ואיפה שהאצבע נעצרה הקראתי לה.

לפעמים משפט אחד בתוך מבול משפטים גורם לך ללחייך. זה לא נאמר באופן אישי, זה נאמר כלל בהה לאוויר הפתוח ככה פרשנות ואיכשהו זה פוגע בול באישי.

שתי שורות משיר- "עִם שְׁתֵּי רַגְלַיִם עַל הַקַּרְקַע הָרְטֻבָּה."

הקיץ צולע לי את המוח.

בוקר, קפה שחור, חוברת "שחור ולפתור" והמחשבות שלי ואני. יש לי לפעמים "דיליי" של שבוע. מעכלת מפגש עם חברות עבר.

סיפורו של עיכול.

לחרוץ בלינולאום ולהרהר, לכתוב מילים ולנקד.