לפעמים נופלות לי מהפה מילים כמה מפליא אותי שיש שקוראים אותם.
כמה מפליא אותי שהן יוצאות מסודרות בשורות.
אולי תחבירית לא שורות מדוייקות, אבל מסתדרות לי עיצובית בראש.
ולמה זה מפליא אותי?
כי בפנים הכל ברדק והן יוצאות מסודרות בשורות כאילו מישהי אחרת כתבה אותם.
ונשבעת שאני מסתכלת ימינה ושמאלה ואין שם אף אחד/ת רק האצבע שלי שמקלידה


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

ואני בניתי בית
כזה על עץ.
עם סולם מכושף
שרק יהודי דבר
מגלמים אותו.
בין אור לצל
בין שחור לבן
הם אלו,
שמות עבריים
את האפור.
בזכותכם
אני רואה גוונים.
תודה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

יש ים של מרכז
בין מה שאני מרגישה
למה שמציגה.
זה לא הופך אות'י
לצבועה,
או לשחקנית טובה.
זה הופך אות'י
לש.גימלית
של רגש.
אבל כשהדמעות זולגות
קשה להקפיא אותם מלנוע.


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אפילו שבראש שלי יש טורנדו,
מַסְתַבָּר,
שהדברים מחלחלים אצלי לאט
עד שמגיעים
ללב
רק אז הם מתרחשים
יותר במדויק

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -